ב"ה, יום חמישי ד' במר-חשוון ה'תש"ע
התורה מספרת לנו שיציאתו של נח הייתה לפי ציווי של ה' "צא מן התיבה" (בראשית ח, טו-טז), לפני יציאתו שלח נח עורב ואחריו יונה כדי לבדוק האם יבשה הארץ.
שואל הרבי מלך המשיח: אם כניסתו ויציאתו של נח היו לפי ציווי של ה', לשם מה היה צריך נח לשלוח את העורב ולאחר מכן את היונה לבדוק אם יבשו המים על היבשה, הרי גם לאחר שידע שיבשה הארץ, לא יצא עד לציווי של ה' "צא מן התיבה"?
אומר הרבי מלך המשיח: מכיון שנח ידע שה' הטיל עליו את התפקיד לדאוג לקיום העולם לאחר המבול, שהרי ה' ציווה עליו להתעסק בבניין התיבה ולאחר מכן להכניס אליה "מכל החי מכל בשר" (בראשית ו, יט) ולדאוג למזונם במשך כל זמן היותם בתיבה ועל ידי זה יהיה קיומו של העולם לאחרי שיצאו מן התיבה.
מכיוון שכך, הוצרך לעסוק בזה בדרך הטבע ולכן כאשר היתה לנח איזו שהיא מחשבה שכבר יבשה הארץ ויכולים לצאת מן התיבה לא המתין, אלא תיכף ומיד עשה כפי יכולתו - לשלוח את העורב בשביל לבדוק האם כבר יבשה האדמה וכעבור ימים אחדים שלח את היונה. ולא עוד אלא שפעולתו של נח והשתדלותו ביטאו את גודל רצונו לצאת מהתיבה והם מיהרו וזירזו את ציווי ה' "צא מן התיבה".
מה כל זה אומר לנו?
מבול מלשון "שבלבל את הכל" (פרש"י נח ו, יז) ואותו מצב קיים גם כיום - בזמן הגלות, שכל ענייני הקדושה נמצאים בבלבול, כך שקשה להבחין בכח האלוקי שפועל בעולם.
התכלית של המבול-הגלות היא לפעול טהרה בעולם, עד שיהיה קיום העולם באופן מחודש, עולם שבו לא קיימת עוד האפשרות למצב של מבול-גלות אלא גאולה סופית שאין אחריה עוד גלות כיון שיתבטל הרע, כנאמר: "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב).
גם כאשר נמצאים עדיין בגלות קודם הגאולה אל לו ליהודי לשבת ולהמתין עד שה' יצווהו לצאת מהגלות אל הגאולה, אלא כאשר ישנה אפשרות שכבר הגיע הזמן לצאת מן הגולה אל הגאולה - עושה הוא את כל התלוי בו כדי למהר ולזרז את הגאולה!
למרות שהמעבר מהגלות אל הגאולה אינו יכול להיות אלא על-פי ציווי ה', הרי כאשר ה' רואה שהיהודים משתוקקים וחפצים בגאולה, זה עצמו ממהר ומזרז את הגאולה.
כמו הציווי של ה' לנח "צא מן התיבה" לצאת מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.
(התוועדויות ה'תשמ"ה חלק ד' שיחה על שבת פרשת חוקת אותיות יד-יח)
שבת שלום
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !!!
רשומות
