ב"ה
בפרשתינו מתעוררת שאלה פשוטה אבל מאוד יסודית, איך יתכן שפרשה בתורה נקראת על שם מישהו רשע שנלחם במשה רבינו וגם ברגעיו האחרונים לא הסכים לעשות תשובה, כידוע חז"ל אומרים שאין להזכיר שמו של רשע כמו שכתוב "שם רשעים ירקב" [משלי י', ז'] וכאן אנו מוצאים שפרשה בתורה נקראת על שמו, לא רק הזכרה של שם הרשע אלא הזכרה נצחית לדורות.
מסביר הרבי מלך המשיח: חייבים לומר שלקרח הייתה מעלה מיוחדת שבגללה התורה מנציחה את שמו, בשביל שלדורות הבאים יהיה לימוד וסימן.
בהתבוננות על הפרשה או רואים כי רוגזו של קרח היה נעוץ בקנאתו במעלת אהרון (שהיה בן דודו) שהיה כהן גדול בעוד שהוא-קרח היה רק לוי. קרח רצה להיות כהן גדול שכן הכהן הגדול זוכה בקרבת ה' הרבה יותר מאשר אדם רגיל מישראל או מלוי (למשל בכניסתו לקודש הקודשים מקום שרק כהן גדול נכנס בו פעם בשנה ביום הכיפורים) וכדברי הפסוק "ויבדל אהרון להקדישו קדש קודשים" [דברי הימים א', כ"ג, י"ג].
עצם הרצון לעצמו מלמד אותנו על שאיפתו הנכונה והטהורה שהייתה לקרח, מה שאומר שלקרח היו רצונות נעלים וקדושים ואותם עלינו ללמוד ממנו.
יתר על כן בנבואת הנביא יחזקאל על זמן הגאולה ישנו ביטוי "והכהנים הלוים" [יחקאל מ"ד, ט"ו] מה שמערבם ומצרפם יחד. את הביטוי מפרש האריז"ל ואומר שלעתיד לבוא יתעלו הלויים לדרגת כוהנים.
קרח רצה אם כן למהר ולזכות מיתרונות הגאולה טרם זמנם מה שמראה על שאיפתו של קרח שהיתה טובה ורצויה ואת זה כל יהודי צריך להשתדל לסגל לעצמו.
אלא שטעותו של קרח היתה בכך שהלך והקהיל את אנשיו לחלוק על משה רבינו, ברצותו לנסות ולהכריח כביכול את הגאולה לבוא טרם זמנה. במעשה זה בעצם התחמק קרח כמו המרגלים מקיום רצונו של ה' החפץ שבתקופה שלפני הגאולה תיהיה עבודה בעולם הזה להעלות את גשמיות העולם לקב"ה.
יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
שבת שלום !
רשומות
