ב"ה
במשך ארבעים שנות שהות בני ישראל במדבר הם הקריבו את קורבן פסח רק (עוד) פעם אחת, 'בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים... ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו' [במדבר ט', א'-ב'].
הפעם הזאת הייתה שנה לאחר יציאת מצרים, אחר כך בהמשך הארבעים השנים לא הקריבו את קורבן הפסח בגלל שה' תלה את זה בכניסה לארץ וכל עוד שבני ישראל לא נכנסו לארץ התעכבה ההקרבה ורק בכניכנסתם לארץ החלו להקריב מידי שנה (עד חורבן הבית ובעז"ה זה יחודש בבית המקדש השלישי במהרה בימינו).
רש"י אומר: שזו 'גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח אחד בלבד'.
שואל הרבי מלך המשיח: מהי הגנות בכך שבני ישראל לא הקריבו את קרבן פסח במדבר, הרי הם לא נצטוו כלל להקריב במדבר אלא רק בארץ ישראל ?
אלא מסביר הרבי מלך המשיח: שכוונת רש"י שהגנות לישראל היא בכך שהם לא ביקשו מצד עצמם להקריב את קורבן פסח במהלך שהותם במדבר, מן הראוי היה שבני ישראל יבקשו מצד עצמם להקריב שוב את הקורבן.
היה זה שבח לבני ישראל אם הם היו דורשים להקריב אף על פי שלא נצטוו ובטח אם בני ישראל היו מבקשים, היה הקב"ה מרשה ונותן להם מתוך שמחה. כמו הטמאים שהיו באותה הפעם והם דרשו-וביקשו להקריב את קורבן פסח למרות הכל והקב"ה נתן להם את פסח שני חודש לאחר מכן.
אומר הרבי מלך המשיח: מכאן אנו למדים עד מה חשובה בקשה ודרישה של יהודי מה' וכן אנו צריכים לבקש ולדרוש את הגאולה. וממילא כשיהודי מבקש הקב"ה ימלא את מבוקשו ויביא לנו את הגאולה האמיתית והשלימה.
בפרשתינו מדובר אודות ציווי ה' לבני ישראל על הקרבת קורבן פסח באופן תמידי לדורות [במדבר ט'].
ציווי ה' להקריב את קורבן פסח היה בפעם הראשונה לפני יציאת מצרים, בצורה של דבר חד פעמי (כדי לגלות את מסירות נפשם של בני ישראל, כידוע שהכבש היה אלילם של המצריים).
ציווי ה' להקריב את קורבן פסח היה בפעם הראשונה לפני יציאת מצרים, בצורה של דבר חד פעמי (כדי לגלות את מסירות נפשם של בני ישראל, כידוע שהכבש היה אלילם של המצריים).
במשך ארבעים שנות שהות בני ישראל במדבר הם הקריבו את קורבן פסח רק (עוד) פעם אחת, 'בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים... ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו' [במדבר ט', א'-ב'].
הפעם הזאת הייתה שנה לאחר יציאת מצרים, אחר כך בהמשך הארבעים השנים לא הקריבו את קורבן הפסח בגלל שה' תלה את זה בכניסה לארץ וכל עוד שבני ישראל לא נכנסו לארץ התעכבה ההקרבה ורק בכניכנסתם לארץ החלו להקריב מידי שנה (עד חורבן הבית ובעז"ה זה יחודש בבית המקדש השלישי במהרה בימינו).
רש"י אומר: שזו 'גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח אחד בלבד'.
שואל הרבי מלך המשיח: מהי הגנות בכך שבני ישראל לא הקריבו את קרבן פסח במדבר, הרי הם לא נצטוו כלל להקריב במדבר אלא רק בארץ ישראל ?
אלא מסביר הרבי מלך המשיח: שכוונת רש"י שהגנות לישראל היא בכך שהם לא ביקשו מצד עצמם להקריב את קורבן פסח במהלך שהותם במדבר, מן הראוי היה שבני ישראל יבקשו מצד עצמם להקריב שוב את הקורבן.
היה זה שבח לבני ישראל אם הם היו דורשים להקריב אף על פי שלא נצטוו ובטח אם בני ישראל היו מבקשים, היה הקב"ה מרשה ונותן להם מתוך שמחה. כמו הטמאים שהיו באותה הפעם והם דרשו-וביקשו להקריב את קורבן פסח למרות הכל והקב"ה נתן להם את פסח שני חודש לאחר מכן.
אומר הרבי מלך המשיח: מכאן אנו למדים עד מה חשובה בקשה ודרישה של יהודי מה' וכן אנו צריכים לבקש ולדרוש את הגאולה. וממילא כשיהודי מבקש הקב"ה ימלא את מבוקשו ויביא לנו את הגאולה האמיתית והשלימה.
(ליקוטי שיחות חלק כ"ג על פרשתינו)
שבת שלום
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
רשומות
