ב"ה
פרשתינו עוסקת בשילוח המרגלים לארץ ישראל.
המרגלים אכן עשו טעות חמורה באומרם את מסקנתם "לא נוכל לעלות" [במדבר י"ג, ל"א], כי זה לא מה שהם נתבקשו לעשות ולבדוק. תפקידם היה (כפי שהזכרתי שבוע שעבר) לבדוק מה היא הדרך הקלה יותר לכבוש את הארץ, להביא את המידע אבל לא לנתח אותו. ובמיוחד לא בצורה שהמסקנה היא הפוכה מכל שליחותם.
תורת החסידות מסבירה את מחשבתם של המרגלים ואת הסיבה של אי רצונם להיכנס לארץ ועד לזה שהם הגיעו למסקנא של "לא נוכל לעלות" [במדבר י"ג, ל"א].
המרגלים היו אנשים כשרים נשיאי השבטים, הם לא רצו להיכנס לארץ לא בגלל שזלזלו ח"ו בקדושתה של הארץ או בגלל שהם חשבו שהם לא יכלו לכבוש את הארץ כי הם ודאי האמינו שבכוחו של ה' לתת להם את הארץ (כמו שרש"י כותב בתחילת ספר בראשית "ברצונו נתנה להם (לאומות העולם) וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו").
אלא בגלל שהם חששו שכניסתם לארץ תיפגום בשלימות של עבודת ה' שלהם. המרגלים ידעו שעם כניסתם לארץ יצטרכו להתעסק בעבודות הקיום כמו: לחרוש, לזרוע ולהתייגע בהשגת הפרנסה ובוודאי יגרע מלימוד תורה והעיסוק בעבודת ה'. בהיותם במדבר היו שקועים בעולם רוחני נעלה הם שמעו תורה ממשה, אכלו מ'המן' שירד להם מהשמים ושתו מבארה של מרים וכך הם יכלו להקדיש את כל כוחם וזמנם לעבודת ה'. לשם מה אפוא טענו המרגלים כדאי להכנס לארץ ?!
מסביר הרבי מלך המשיח: טענתם זו היא טעותם, שהרי רצונו של ה' הוא בקידוש החומריות של העולם שדווקא על ידי דברים כמו: חרישה, זריעה והתעסקות בעניני העולם הזה באפשרותו של יהודי להעלות את העולם לרשותו של ה'. כשמגיע הזמן של זיכוך העולם על ידי הכניסה לארץ וישובה, אין להתחשב ברצון הנפש לפרוש מעניני העולם מחיי החולין אדרבא יש לכבוש את העולם ולעבוד איתו. ורק בזכות רצנו של ה' אפשר להצליח להרים את מה שנראה דבר של עולם מלשון 'העלם' מה שמסתיר על הקדושה, וגם אותו לעלות לקדושה.
לכן אומר הרבי מלך המשיח: הנלמד מפרשתינו שתפקידנו כיום להתעסק עם ענייני העולם לעבוד ולקדם את העולם לקיום תורה ומצוות עם דברים גשמיים ורק כך ניתן לעלות ולקדש את העולם, את הדברים שלכאורה נראים מופרכים ומבדילים מאלקות להביאם למעמד ומצב של טוב וחסד, עולם מזוכך כמו ובהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.
פרשתינו עוסקת בשילוח המרגלים לארץ ישראל.
המרגלים אכן עשו טעות חמורה באומרם את מסקנתם "לא נוכל לעלות" [במדבר י"ג, ל"א], כי זה לא מה שהם נתבקשו לעשות ולבדוק. תפקידם היה (כפי שהזכרתי שבוע שעבר) לבדוק מה היא הדרך הקלה יותר לכבוש את הארץ, להביא את המידע אבל לא לנתח אותו. ובמיוחד לא בצורה שהמסקנה היא הפוכה מכל שליחותם.
תורת החסידות מסבירה את מחשבתם של המרגלים ואת הסיבה של אי רצונם להיכנס לארץ ועד לזה שהם הגיעו למסקנא של "לא נוכל לעלות" [במדבר י"ג, ל"א].
המרגלים היו אנשים כשרים נשיאי השבטים, הם לא רצו להיכנס לארץ לא בגלל שזלזלו ח"ו בקדושתה של הארץ או בגלל שהם חשבו שהם לא יכלו לכבוש את הארץ כי הם ודאי האמינו שבכוחו של ה' לתת להם את הארץ (כמו שרש"י כותב בתחילת ספר בראשית "ברצונו נתנה להם (לאומות העולם) וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו").
אלא בגלל שהם חששו שכניסתם לארץ תיפגום בשלימות של עבודת ה' שלהם. המרגלים ידעו שעם כניסתם לארץ יצטרכו להתעסק בעבודות הקיום כמו: לחרוש, לזרוע ולהתייגע בהשגת הפרנסה ובוודאי יגרע מלימוד תורה והעיסוק בעבודת ה'. בהיותם במדבר היו שקועים בעולם רוחני נעלה הם שמעו תורה ממשה, אכלו מ'המן' שירד להם מהשמים ושתו מבארה של מרים וכך הם יכלו להקדיש את כל כוחם וזמנם לעבודת ה'. לשם מה אפוא טענו המרגלים כדאי להכנס לארץ ?!
מסביר הרבי מלך המשיח: טענתם זו היא טעותם, שהרי רצונו של ה' הוא בקידוש החומריות של העולם שדווקא על ידי דברים כמו: חרישה, זריעה והתעסקות בעניני העולם הזה באפשרותו של יהודי להעלות את העולם לרשותו של ה'. כשמגיע הזמן של זיכוך העולם על ידי הכניסה לארץ וישובה, אין להתחשב ברצון הנפש לפרוש מעניני העולם מחיי החולין אדרבא יש לכבוש את העולם ולעבוד איתו. ורק בזכות רצנו של ה' אפשר להצליח להרים את מה שנראה דבר של עולם מלשון 'העלם' מה שמסתיר על הקדושה, וגם אותו לעלות לקדושה.
לכן אומר הרבי מלך המשיח: הנלמד מפרשתינו שתפקידנו כיום להתעסק עם ענייני העולם לעבוד ולקדם את העולם לקיום תורה ומצוות עם דברים גשמיים ורק כך ניתן לעלות ולקדש את העולם, את הדברים שלכאורה נראים מופרכים ומבדילים מאלקות להביאם למעמד ומצב של טוב וחסד, עולם מזוכך כמו ובהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.
(משיחת הרבי מלך המשיח שבת פרשת 'שלח' ה'תשכ"ב)
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
שבת שלום !
רשומות
