ב"ה, (אור ל-) יום חמישי ב' מנחם-אב ה'תשס"ט.
הקדמה: במשך ארבעים שנות בני ישראל במדבר מתו כל דור יוצאי מצריים (שהיו מעל גיל 20 ביציאתם), בשנת הארבעים נשארו רק בני ישראל שזכו להיכנס לארץ המיוחלת-ארץ ישראל ואליהם דיבר משה את כל ספר דברים בחדש שבט חודש לפני הסתלקותו.
בפרשתנו, פתיחת ספר דברים אנו מוצאים שהתורה מספרת לנו שמשה דיבר וסיכם את התורה עבור בני ישראל "בעבר הירדן" (דברים א, א). לעומת זאת בסיום ספר במדבר (פרשת 'מסעי', שבוע שעבר) המקום שבו משה רבינו ציווה את בני ישראל נקרא בשם "בערבות מואב על ירדן יריחו" (במדבר לו, יג).
נשאלת השאלה לשם מה התורה צריכה לשנות את שם המקום?
בפרשתנו קוראת לו 'עבר הירדן' ששם זה מראה ומקשר את המקום לארץ ישראל כי ארץ ישראל שוכנת בעברו המערבי של הירדן ובני ישראל היו בעבר המזרחי לפני כניסתם לארץ ישראל. ובפרשת 'מסעי' סיום ספר במדבר התורה קוראת למקום 'ערבות מואב' שהשם מראה ומקשר את המקום עדיין למואב.
מסביר הרבי מלך המשיח: סיבת השינויים היא, בספר 'במדבר' התורה מספרת לנו את האירועים שהתרחשו בתקופה שבני ישראל נדדו במדבר (לפני הכניסה לארץ ישראל) שזה מראה על הקשר עדיין למצב של גלות שנמצאים עדיין בארצות אומות העולם (הגויים).
ואילו בספר 'דברים' בו התורה מספרת את דברי משה בהקשר לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, כהכנה לחיים בארץ ישראל זה מוזכר בתור 'עבר הירדן' (שם שמראה על הקשר לארץ ישראל) שכן אז בני ישראל היו כבר על סף הכניסה המידית לארץ ישראל.
מוסיף הרבי מלך המשיח: התקופה שלנו היא בדיוק כמו אצל בני ישראל בפרשתינו, סוף הגלות והרגע שלפני הגאולה ולכן צריכים להתכונן לביאת המשיח בכל רגע, כמו שהרמב"ם כותב (ב-13 העיקרים שלו) "אחכה לו בכל יום שיבוא" מתוך תשוקה וגעגועים לתקופת הגאולה אשר בה יבנה בית המקדש ויתקבץ כל עם ישראל לארץ ישראל, תיכף ומיד משש.
(ספר השיחות ה'תשמ"ח חלק ב' פרשתנו)
יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
שבת שלום וחודש טוב ושנזכה לחודש של גאולה !
רשומות
