ב"ה, יום חמישי י"ד אלול ה'תשס"ט
פרשתנו מדברת אודות מצוות הבאת ביכורים, שיש לקחת מן המובחרים והראשונים שבפירות ולהביאם לבית המקדש לכהן [עוד לפני שאדם לוקח מהם לעצמו] כדי להודות לה' על ברכתו שהוא נתן לנו פירות טובים.
ממצווה זו אומר הרבי מלך המשיח, אנו לומדים שני עניינים:
הדבר הראשון: שמהפירות שהאדם עמל עליהם הוא לוקח את המובחר ונותנו לכהן - מעלה אותם לקדושה.
לפעמים מתעוררת הטענה שלאחר העמל הרב והיגיעה שהושקעו בפירות הרי גם אם צריך לתת חלק מהם למטרות קדושה - מדוע יש לקחת מן המובחר?
אך כשמתבוננים בדבר באים לידי מסקנה שטענה זו אפשרית רק מתי שחסרה האמונה ש-"נתת לי ה'" (דברים כו, י) [שה' נתן לנו את הכח וברכה לדבר] וקיים הדמיון של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, ז),
אבל לאחר התבוננות אפשר להיווכח שהדבר הוא היפוכה של אמונה פשוטה, והרי אמונה פשוטה ישנה אצל כל יהודי ללא יוצא דופן ויש רק צורך לגלותה כדי שתשפיע על חיי היום יום שלנו.
דבר שני שאנו לומדים ממצווה זו: מן העובדה שהפירות לא נשרפים על גבי המזבח [כמו שאר הקורבנות] אלא ניתנים לכהן [ועליו להשתמש בהם לאכילה וכדומה], שכאשר אדם מכין את עצמו במידה ראויה ומקדש את עצמו מסוגל הוא לעבוד את ה' אפילו על ידי אכילה וזה נחשב כמו קורבן [כמו שהאדמו"ר הזקן {בעל התניא} מסביר של ידי האכילה הגוף מקבל את הכוח לעבוד את ה'].
זהו גם אחד מהיסודות של תורת החסידות שאפשר ויש צורך לעבוד את ה' לא רק בשעת התפילה ובאמצעותה או לימוד התורה ובאמצעותה, אלא גם [ואפילו דווקא] בשעת העסקים ובאמצעותם. אלא שדרך זו של עבודת ה' דורשת כמובן הכנה מעמיקה יותר, אך גם שכרה רב יותר.
מבחינה זו קיימת מצוות ביכורים גם בזמן הגלות ואף מחוץ לארץ ישראל. בחיי היום יום כאשר יהודי אומר תודה לה' מעומק ליבו על כל אשר יש לו שזה מ- "נתת לי ה'"(דברים כו, י), נהפך הוא לקדושה עד שהשימוש בו עשוי להיות עבודת ה'.
מצוות הביכורים שהייתה בבית המקדש באה לאחר קייום הבאת הביכורים ברכה שיזכה לקיים בשנה הבאה פעם נוספת את המצווה בשמחה. כך גם עכשיו השימוש והניצול של הנכסים שה' נותן בצורה שה' דורש מביאים את ברכת ה' לקיים גם בשנה הבאה מצווה זו במידה גדולה בהרבה וביתר שביעות רצון ושמחה.
(ליקוטי שיחות חלק ב' פרשתנו)
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
שבת שלום !
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה !!!!
רשומות
