ב"ה, יום חמישי ז' אלול ה'תשס"ט
פרשתינו פותחת בפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא, י).
שואל הרבי מלך המשיח, למה התורה כותבת 'כי תצא למלחמה על אויבך' הרי הלשון היותר מתאים לכאורה היא עם אויביך או באויביך ?
מהלשון 'ושבית שביו' משמע שהדבר היה שייך לך ונלקח על ידי האויב ובדרך כלל שמדברים על שבי מדברים על רכושו של האויב?
מסביר הרבי מלך המשיח, שבשביל להבין את היציאה למלחמה שהתורה מתכוונת נבאר קודם איך זה צריך להיות בעבודת האדם. עבודתו של היהודי בעולם הוא לתקן את העולם ולעשותו כלי לה'.
כאשר האדם הולך לכבוש את העולם ולעשותו כלי/דירה לה' צריך לדעת שהוא מגיע מעל האויב כי הליכתו למלחמה זאת היא על פי ציווי ובכוחה של התורה, ולכן גם אין שני הצדדים הנלחמים שווים זה עם זה. אלא הוא נמצא מראש מעל האויב.
כוונת המלחמה היא שהמנצח כובש עד שהדברים הם בבעלותו וקנויים לו, כדי שענייני העולם יהיו לגמרי בבעלותו של היהודי אז לא מספיק שהוא יצא בכוחו של ה' והכניע את האויב. אלא צריך להמשיך ולעבוד עם הדבר לברורו ולזכו עד שהוא יהיה ראוי לה' .
וזהו מה שכתוב 'ונתנו ה' אלוקיך בידך' בשביל שתברר את הדבר ותזככו.
ואז יהיה 'ושבית שביו' שתשחרר את הדבר מהשבי שהוא היה שרוי בו, שבי של העולם [מלשון העלם] נסתר ומרוחק מה' ועל ידי עבודתו של יהודי שברר את הדבר חוזר הדבר להיות כלי לאלוקות [לדוגמה עור של הפרה שעל ידי הברור והתעסקות אתו מגיעים למצב נעלה שאפשר לכתוב עליו ספר תורה]. וכך על ידי ברורו וזיכוך העולם מגיעים ל'כי תבוא אל הארץ' ארץ ישראל המורחבת בגאולה האמיתית והשלימה.
(ספר המאמרים ה'תשמ"ה פרשתינו)
יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
שבת שלום !
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה !!!!
רשומות
