פרשת וירא

ב"ה, (אור ל) יום חמישי ח"י במר-חשוון ה'תש"ע

בתחילת פרשתנו מסופר שה' התגלה לאברהם אבינו וכלשון הפסוק: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א). לאחר שאברהם אבינו עשה ברית מילה לעצמו ולבני ביתו הזכרים (פרש"י בראשית חי, א).

מספר הרבי מלך המשיח: כאשר היה הרבי הרש"ב בן ארבע או חמש שנים, נכנס ליחידות בשבת פרשת וירא לסבו הרבי הצמח צדק [כדי לקבל ברכה לרגל יום הולדתו שחל ב-כ' מר-חשוון]. בהיכנסו, פרץ בבכי ושאל: מדוע הקדוש ברוך הוא התגלה רק לאברהם אבינו ולנו אינו נראה?

ויענהו הרבי הצמח צדק: כשיהודי צדיק בן תשעים ותשע שנים מחליט למול את עצמו, מגיע לו שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו.

שואל הרבי מלך המשיח: מהסיפור לא מובן למה דווקא בפרשת וירא פרץ הרבי הרש"ב בבכי על כך שה' התגלה לאברהם אבינו, הרי כבר בפרשה הקודמת (לך-לך) התגלה ה' אל אברהם אבינו כמה פעמים? 

כמו כן צריך להבין: מדוע תשובת הרבי הצמח צדק הייתה רק על ההתגלות המסופרת בפרשתנו, ולא על ההתגלויות הקודמות?

מסביר הרבי מלך המשיח: מכיון שהרבי הרש"ב ידע איך מסביר רש"י את הפסוק "וירא אליו ה'" - שכל הסיבה שה' התגלה לאברהם אבינו בפעם זו היה בשביל "לבקר את החולה" (פרש"י בראשית יח, א).

[ללא פירוש של רש"י לא הייתה בכלל מתעוררת טענה אצל הרבי הרש"ב, מכיוון שהוא לא היה משווה את עצמו לאברהם אבינו. אבל כאשר הוא למד את הפרשה הקודמת, הוא הבין שאברהם אבינו בגלל מעלתו ודרגתו הגבוהה זכה לגילוי ה'.]

אולם בפרשתנו, אברהם אבינו זכה לגילוי ה' לא מצד גודל מעלתו ודרגתו, אלא מצד 'ביקור חולים' שזוהי מידת 'גמילות-חסדים' של ה'. לכן התפרץ הרבי הרש"ב בבכי וטען: אם הגילוי של ה' הוא מצד חסדו, מדוע אנו איננו זוכים גם לזה?

על כך ענה לו הרבי הצמח צדק: אומנם הגילוי הוא לא מצד מעלתו של אברהם אבינו - שהיא מעלה ומדרגה נשגבה, אלא מצד הגמילות חסדים של ה'. אך עם כל זאת בשביל לזכות לגילוי זה של ה' צריך להיות כלי* לקבלת ההתגלות, כמו אברהם אבינו צדיק בן תשעים ותשע שהסכים ומל את עצמו. 

מבאר הרבי מלך המשיח: שהרבי הצמח צדק הסביר לנכדו שה-"כלי" = הדרך לזכות להתגלות ה' היא ההחלטה שבכל דרגה שבה יהיה, אפילו בדרגה כל כך נעלית של 'צדיק בן תשעים ותשע' עדיין צריך למול את עצמו = לבדוק מה עוד עליו לתקן בענייניו הפרטיים וכמובן במה יש עוד צורך לעבוד בכדי לברר ולזכך את העולם.

כמו שאנו מוצאים בהמשך הפרשה אודות ה'הכנסת אורחים' שהיה לאברהם "וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע: וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם ה' א-ל עוֹלָם" (בראשית כא, לג), שהאכיל והשקה את כל עובר ושב ולימד את כולם שיש אלוקים בעולם ורק אותו צריך לעבוד.

כך גם אנו תפקידנו לברר ולזכך את העולם לקראת הגאולה על ידי הוספה בתורה, מצוות ומעשה חסד.

{למרות שאצל אברהם אבינו אנחנו מוצאים שהוא מל את עצמו רק בגיל תשעים ותשע, אבל זה רק בגלל שאז הוא קיבל את ציווי ה' למול את עצמו ולמול בעתיד את כל זרעו. אבל קיום המצווה היא למול כבר מגיל שמונה ימים כמו שכתוב: " וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדֹרֹתֵיכֶם" (בראשית יז, יב) וכמובן שמי שעדיין לא מל אז תמיד ניתנת האפשרות לזה.}

(ליקוטי שיחות חלק כ' פרשתנו) 

* להיות כלי הוא מושג המופיע הרבה בחסידות. פירושו - להיות מוכשר לקבל את הדבר.

לדוגמה: כאשר מתחילים ללמד ילד קטן ללמוד, מתחילים להסביר לו דברים קטנים ופשוטים ורק לאחר מכן [בצורה הדרגתית] מסבירים לו עניינים גבוהים יותר.

יוצא אם כן שהדברים הפשוטים שבהתחלה הם הכשירו אותו [עשו אותו כלי] לדברים הגבוהים שבהמשך. 

שבת שלום ומבורך

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !