ב"ה, (אור ל) יום חמישי ט' כסלו התש"ע
פרשתנו פותחת בפסוק "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י).
מסביר הרבי מלך המשיח, שיציאתו של יעקב מבאר שבע לחרן הייתה בשליחותו של ה' לא רק כדי להתחתן שם עם רחל ולאה {ולבנות את עם ישראל}, אלא גם כדי לפעול בעולם הגשמי ולהפיץ בו את התורה והמצוות {שאותם הוא קיבל בבית אביו ובישיבה של עבר (פרש"י כח, ט)}.
מיד בתחילת שליחותו עוד בדרכו לחרן מתגלה אליו ה' בחלום הלילה ומבטיח לו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (בראשית כח, טו) לא רק "אנוכי עמך ושמרתיך" אלא גם "והשבותיך". כמו כן אנו מוצאים גם בתפילתו של יעקב שמבקש לא רק ש-"יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי" (בראשית כח, כ) אלא גם "ושַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כח, כא).
שואל הרבי מלך המשיח: מכיון שתכליתה ומטרתה של שליחות זו היא לעשות לה' דירה בעולם {לפעול בעולם בירור וזיכוך}, אם כן מדוע מדגישים את עניין החזרה הן בהבטחת הקב"ה "והשבותיך" והן בתפלת יעקב "ושבתי בשלום"?
ובכלל איזה ערך וחשיבות יש ל-'שיבה מהשליחות' לגבי גודל 'פעולת השליחות' שהיא מילוי רצונו של ה' שהעולם יהיה מבורר ומזוכך {דירה לה'} וממילא מה המקום להזכיר את החזרה מהשליחות?
השאלה מתחזקת עוד יותר על יעקב: הוא הרי קיבל שליחות חשובה מה' - שהיא לגשת לחרן ולפעול בה, איך יכול להיות שהוא בכלל מדבר {מבקש, מזכיר, מתפלל ונודר} בקשר לחזרתו מהשליחות עוד לפני שהוא יצא לשם בכלל? וכי יש איזה דבר יותר נעלה מאשר מילוי שליחותו של הקב"ה?
אלא מסביר הרבי מלך המשיח: אנו למדים מזה שישנה משמעות פנימית לכל זה, עד שהיא אפילו חלק עיקרי ב-כוונת השליחות, והוא השיבה מהשליחות. כי אין ברצונו של ה' שיעקב יישאר בחרן, אלא שיפיץ שם יהדות ויתקן את המקום. וממילא כאשר הוא ביצע את השליחות של הקב"ה ממילא הוא יכול {וגם צריך} לשוב אל מקומו האמתי שהיא "אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ" (בראשית לא, ג).
ולכן מיד ביציאה לשליחות מדגישה התורה את עניין השיבה מהשליחות החל מדברי ה' "והשבותיך" וכתוצאה מזה גם בתפילתו של יעקב "ושבתי בשלום", מכיוון שזהו פרט חשוב בגישה ל-השליחות עצמה כדי לבצעה בשלמות.
ההוראה מזה: כאשר יוצאים למלא את השליחות של הפצת היהדות אפילו במקומות נמוכים ועד למקום הכי שפל {כמו בזמנם חרן מלשון "חרון אף של מקום"}, עלינו לזכור שהכוונה היא לא להישאר במקום זה, אלא לסיים את השליחות ולשוב אל בית אבינו. זאת אומרת שכל פעולה ופעולה צריכה להיות חדורה עם הרצון לסיים את השליחות * ויתכן שזוהי הפעולה האחרונה שתפעל את הגאולה בפעול וכמו שהרמב"ם כותב: "עשה מצווה אחת הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות וגרם להן תשועה והצלה" (הלכות תשובה פ"ג ה"ח) - גאולה אמתית ושלימה, גאולה שאין אחריה עוד גלות.
בנוגע אלינו: מכיון שהקב"ה מבטיח ש"אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ" ועד ל-"וַהֲשִׁבֹתִיךָ" ואנו יודעים בוודאות כלשונו של יעקב ש"יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי" ועד ל-"ושַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי", עלינו לנהוג כמו יעקב לצאת ולפעול עם העולם ולהכינו לקראת הגאולה האמתית והשלימה במהרה בימינו ממש.
(ליקוטי שיחות גאומ"ש ויצא ב')
* ועניין סיום השליחות מודגש יותר בדורנו מאשר בדורות הקודמים. כי, דורנו הוא ה-'דור האחרון של הגלות - וממילא הראשון לגאולה' (מאמר באתי לגני ה'תשי"א) ומכיון שכבר "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים" (סנהדרין צז, ב) וכלשונו של האדמו"ר הריי"צ שלא נותר לנו אלא "לצחצח את הכפתורים" (שיחת שמח"ת ה'תרפ"ט).
מוסיף הרבי מלך המשיח, עכשיו בדורנו זה לאחרי שעברו כבר עשרות של שנים של התעסקות בהפצת היהדות בכל רחבי תבל. הרי סיימנו גם את הצחצוח של הכפתורים ובוודאי שלא נותר לנו אלא להתכונן לגאולה - "עמדו הכן כולכם" (אגרות קודש לאדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמוד רעט) לקבלת פני משיח צדקנו.
וכמובן שגם עכשיו ברגעים האחרונים של הגלות צריכה להיות עבודת השליחות {-הפצת היהדות} בכל התוקף ובמסירות נפש, למרות שיודעים שנמצאים ברגעים האחרונים של הגלות וכמו שהרמב"ם כותב: "ומיד הן נגאלין" (הלכות תשובה פ"ז ה"ה).
ואדרבה לא רק שעצם הידיעה שנמצאים ברגעים האחרונים אינה מחלישה את הצורך בהמשך העבודה, אלא להפך שפועלת תוספת חיות ומרץ בכל ענייני העבודה [בצפייה, בתפילה, בבקשה ובדרישה - לגאולה] ביידעו שפעולה זו מוסיפה לסיום וגמר השליחות לזכות למצב של "ושַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" - שזה יהיה בעז"ה בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
שבת שלום ומבורך
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
רשומות
