ב"ה, (אור ל) יום חמישי ט"ז כסלו ה'תש"ע - 5770
אחת הנקודות בפרשתנו היא פגישתו של יעקב עם אחיו עשו.
לאחר שיעקב עזב את בית לבן בדרכו לארץ כנען, מספרת לנו התורה: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים אֶל עֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, ד) ויעקב מצווה אותם למסור "לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי" (בראשית לב, ה).
את הפסוק "עִם לָבָן גַּרְתִּי" מסביר רש"י וכותב: "ותרי"ג מצוות שמרתי" - כלומר למרות שגרתי עם לבן הרשע, שמרתי את כל ציוויי התורה ולא למדתי ממעשיו הרעים (פרש"י בראשית לב, ה).
אומר הרבי מלך המשיח, שדברי רש"י מעלים מספר שאלות וטעונים הסבר:
1. כיצד המילה גרתי שפירושה הפשוט הוא גר = זר, מסתדרת עם ההסבר של רש"י שהולך על תרי"ג המצוות?
2. בשביל מה בכלל יעקב צריך להודיע לעשו על כך שהוא שמר את התרי"ג מצוות גם אצל לבן?
3. מה ההוראה אלינו מכל הסיפור הזה?
השאלות יתבארו לפי הסברת הפסוק: "עִם לָבָן גַּרְתִּי" - שכל הדברים שהיו ל-"לָבָן הָאֲרַמִּי" (בראשית לא, כ), כגון "שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה"(בראשית לב, ו) ושאר החפצים הגשמיים של העולם, כולם היו זרים ליעקב ומרוחקים ממנו. כי בצורת ההסתכלות של יעקב, הדברים החשובים הם: הנשמה, התורה, המצוות ושאר ענייני הקדושה.
וכן אנו מוצאים גם בהמשך פרשתנו כאשר התורה מספרת לנו שיעקב בנה "לוֹ בָּיִת" (בראשית לג, יז) - לעצמו ולמשפחתו, הוא בנה והכין דירת קבע כדי שיוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות ללא הפרעות. ואילו "וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכּוֹת" - בשביל כל שאר ענייני העולם, בנה סוכות - דבר ארעי.
לפי זה מובן הקשר בין הפירוש הפשוט - גרתי מלשון של גרות = זרות לבין דרשתו של רש"י - תרי"ג (המצוות). שכן, מתוך ההרגשה שענייני העולם זרים, מתאפשרת שמירה מדוקדקת יותר של התורה והמצוות מבלי שענייני העולם יוכלו להפריע.
נוסף לזה, כאשר הגשמיות נחשבת לגבי האדם בבחינת 'גירות', הרי לא רק שאין היא מפריעה, אלא שהרוחניות אף משפיעה בגשמיות עד כדי כך שהגשמיות עצמה הופכת לעניינים רוחניים וקדושים. וזהו הסבר הפסוק: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" שהדברים הגשמיים אצל יעקב אבינו עלו לדרגה של 'לִי' - 'רוחניות' והם נחשבו כשייכים ליעקב עצמו והיו ענינו העיקרי.
במדרש (ב"ר עה, ו) מוסבר הפסוק: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" בתור רמז על הגאולה - 'חמור' זה מלך המשיח שנאמר "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט).
מסביר הרבי מלך המשיח: ביאת המשיח תלויה בעבודת הבירורים, כלומר, על ידי שכל יהודי יברר ויזכך את גופו ונפשו הבהמית - שהם חלקו בעולם וינצל אותם לקדושה, הרי הוא ימשיך את הגילויים שיהיו לעתיד לבוא.
לפי המדרש מתחדד הקשר בין הפסוקים "עִם לָבָן גַּרְתִּי" ל-"וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר", משום שלגבי יעקב היו הדברים הגשמיים בבחינת 'גירות' ושימשו 'כלים' לאלוקות כי הוא מצדו היה מוכן לקבלת פני משיח.
ולכן שלח יעקב מלאכים לעשו, כדי להודיעו שהבירורים המוטלים עליו (על יעקב) בוצעו במלואם, וממילא הרי הוא מוכן לקבלת פני משיח. זאת עשה מתוך הנחה שגם עשו במצב דומה וגם מצדו יש אפשרות שהגאולה תבוא.
על זה באה תשובת המלאכים "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו" (בראשית לב, ז) - כלומר נשלחנו על ידך לעשו, במחשבה שהוא כמוך מוכן לגאולה. אבל הוא שרוי עדיין במצב של קודם הבירור ותיקון עצמו {ואין מה לדבר בכלל על בני ביתו ואנשיו} ולכן כרגע אין הגאולה אפשרית.
ההוראה הנובעת מכל זה: על יהודי לדעת שגם אם לא נראה לו שעולם סביבו מוכן שתבוא הגאולה {כי נראה שבירורם טרם הושלם}, הרי הוא מחויב להכין את עצמו, בני ביתו וכל הקשור אליו כמו יעקב שהכין את כל ענייניו אפילו "צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה". וההכנה היא הידיעה הברורה אשר כל העולם הזה ומלואו אינם אלא דבר זמני וכלשון הפסוק "גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ" (תהילים קיט, יט).
כל חייו של יהודי בעולם הזה "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהלים צ, י) וגם כאלו שזכו ליותר "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו, ג), כולם הם זמניים וכאשר מתייחסים לדברים בצורה זמנית, הרי אין הגשמיות מהווה הפרעה לרוחניות אלא רק יכולה לעזור, כמו יעקב שהשתמש בדברי העולם - "שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" לקדושה.
וכאשר אדם מכין את עצמו, בני ביתו ואת כל עניינו לגאולה - הרי הוא משפיע בכך על העולם כולו ומזרז את הגאולה.
(ליקוטי שיחות חלק א' פרשתנו)
שבת שלום ומבורך
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
רשומות
