פרשת וישב

ב"ה, יום חמישי כ"ג כסלו ה'תש"ע - 5770

פרשתנו פותחת בסיפור אודות חזרתו של יעקב לארץ כנען וכלשון הפסוק: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית לז, א).

מביא הרבי מלך המשיח, את פירושו של המגיד ממזריטש על הפסוק,

וישב יעקב קבע מושבו בארץ - בארציות ובגשמיות, {כלומר יעקב אבינו השתקע והתעסק בעניינים הגשמיים והפשוטים} ובשביל מה? כדי ללקט מ-מגורי {שזה מהבית} את הניצוצות הקדושה הטמונים והמוסתרים בעולם על ידי הגשמיות.

כלומר הוא אסף ובירר את הניצוצות והעלה אותם לקדושה לאביו - הקדוש ברוך הוא.

מסביר הרבי מלך המשיח, יעקב עשה את עבודתו - עבודת ה' {עבודה של בירור הניצוצות} מתוך פשיטות ותמימות, רק בגלל שזהו רצון ה' שהעולם יהיה טוב יותר. לא בשביל איזה רווח אישי כלשהו או קבלת שכר גשמי {משכורת} או בשביל איזה תענוג רוחני.

וכדברי אדמו"ר הריי"צ על מדרגת עבודה מתוך פשיטות "הפשיטות של אנשים פשוטים מתקשרת עם פשיטות העצמות" (ספר המאמרים ה'תש"ט ע' 205) עבודה כזאת מגיע מתוך קבלת עול *, ללא שיקולים שכליים והבנה.

כמו שקראנו בפרשת ויצא: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה" (בראשית כח, י) יעקב אבינו יצא מבאר שבע לחרן וגם בחרן אצל לבן הוא התעסק עם בירור ותיקון העולם. יעקב לא שאל מדוע עלי ללכת לחרן. נכון שהוא ועשו לא היו יכולים לגור ביחד באותה מקום, אבל למה שעשו לא ילך לחרן ויעקב יישאר בבאר שבע בבית מדרשו של עבר (פרש"י בראשית כח, ט) ויעסוק שם בתורה?

אבל יעקב לא שאל שאלות הוא הלך לבצע את שליחותו מתוך קבלת עול, וביחד עם זאת הוא עשה את זה מתוך שמחה - שמחה של מצווה.

ההליכה לחרן היא ירידה, לעזוב את לימוד התורה וללכת להתעסק עם ענייני העולם ודווקא אותם לנסות לעלות לקדושה. אולם הירידה לא רק שלא הפחיתה בדרגתו אלא גרמה לו עליה והתעלות {הסתגלות ויכולת להתעסקות עם העולם ולמרות זאת להישאר מאמין}, למרות כל הקשיים לסחור ביושר וגם תוספת ברוחניות.

מדרכו של יעקב נלמדת הוראה לכל יהודי, שאין צורך לחפש פעולות גדולות. על יהודי לעסוק במה שנדרש ממנו בדברים פשוטים ולברר בהם את הניצוצות הקדושה החבויים בהם מתוך התמסרות (קבלת עול) לשמו של הקדוש ברוך הוא.

ועל ידי כך שמבררים ומתקנים את העולם ועושים אותו לטוב יותר מאפשרים לה' לשרות בעולם שזה יהיה בביאת משיח צדקנו, כלשון הנביא ישעיהו: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'"(ישעיהו מ, ה).

(ליקוטי שיחות פרשתנו חלק א') 

* ליתר חידוד עם ישראל נקרא בשם "צִבְאוֹת ה'" (שמות יב, מא). בצבא החייל לא נדרש להפעיל את שיקול דעתו, אלא למלא את ההוראות. לחייל לא מסבירים מדוע הוא זה שנבחר לפעולה מסוימת או מדוע עליו לפעול בדרך זו ולא באחרת. תפקידו של החייל הוא לציית מתוך קבלת עול. כך גם כל יהודי יש לו את ציוויי ה' ועליו למלא אותם בשלימות, כי זהו רצונו של ה' שהעולם יהיה טוב יותר.

שבת שלום ומבורך - וחג חנוכה שמח ומאיר

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !