פרשת ויגש

ב"ה, (אור ל) יום חמישי ז' בטבת - ה'תש"ע - 5770

פרשתנו ממשיכה בסיפור אודות השבטים לאחר שובם מצרימה, בעקבות מציאת גביע הכסף של מושל מצרים {יוסף} באמתחתו {שקו} של בנימין.

בסיום פרשה שעברה {פרשת מקץ} התורה מספרת לנו שהשבטים יצאו ממצרים בחזרה לארץ כנען. וכבר בתחילת דרכם עוד לפני שהספיקו להתרחק מהעיר רדף אחריהם מנהל משק-הבית של מושל מצרים בהוראת המושל, בטענה: שהם גנבו את הגביע של המושל. 

בתור תשובה השיבו השבטים: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת - וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים 1, מנהל משק-הבית של מושל מצרים מוכן לבא לקראתם לפנים משורת הדין 2 ואומר: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם 3.

מנהל משק-הבית מתחיל בחיפוש: וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה ולהפתעת כולם וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן 4. בנימין נלקח על ידי מנהל משק-הבית של המושל ואתו בלית ברירה יורדים בחזרה למצרים גם שאר השבטים וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה 5 כי אין מה לעשות הם הרי התחייבו ליעקב לשמור על בנימין ובמיוחד יהודה באומרו: אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ {=ערב} מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ 6 וכל האחים הולכים לבקש סליחה מיוסף וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה 7.

ואז בפעם הראשונה יהודה נעמד ומתחיל לדבר: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹקים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ 8, ויוסף לא מסכים ואומר: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם עד לכאן בפרשה שעברה. 

בפרשתנו יהודה לא מסכים לזה שהשבטים יחזרו לארץ כנען ובנימין יישאר להיות עבד במצרים, כי הרי הוא לא יכול לחזור ליעקב בלי בנימין. ולכן יהודה ניגש בתוקף ליוסף וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה 9 כדי להסביר ליוסף שהאפשרות שבנימין נשאר עבד במצרים והם הולכים היא אפשרי.

מסבירים רז"ל 10 שבגישה של יהודה ליוסף, יהודה מצדו היה מוכן לכל דבר בעולם ואפילו למלחמה. אבל הוא התחיל בדיבור תקיף וזה מתבטא בצורת הגישה של יהודה אל יוסף, בלי לקבע תור או להודיע מראש אלא זה היה בהתפרצות.

על זה שואל הרבי מלך המשיח: מדוע יהודה סיכן את עצמו בצורה כזו? ואיך בכלל הוא העלה בדעתו להיות מוכן למלחמה עם יוסף, הרי יהודה ואחיו הם מספר קטן של אנשים ואילו יוסף הוא המושל של כל ארץ מצרים?

על זה באה התשובה: שיהודה מספר ליוסף את הסיבה שבגללה בנימין חייב לחזור עם האחים הביתה {לארץ כנען}. כי נפשו של יעקב קשורה לבנימין, כי הוא הילד היחיד שנשאר לו מאשתו {רחל} ואם בנימין לא יחזור וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה 11.

ולכן יהודה מציע שמכיוון שהוא התחייב להחזיר את בנימין הביתה כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי 12 לכן הוא ישב עבד במקום בנימין וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו 13 ובזה מתבטאת מסירות נפשו של יהודה שהוא מוכן רק שלא אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי 14.

מסביר הרבי מלך המשיח: שבגלל העובדה שיהודה לקח על עצמו את האחריות על בנימין, הרי למרות שכל שאר אחיו משוחררים. לו זה לא מספיק כי זה תחת אחריותו, ולכן הוא היה מוכן למסור את הנפש בישיבתו בכלא במקום בנימין העיקר שנשמתו של ילד יהודי לא תהיה בגלות, אלא תחזור לביתו של יעקב - ובזה התבטאה מסירות נפשו של יהודה.

וזו ההוראה והמוסר השכל, שצריכים לדאוג לכל ילד יהודי במסירות נפש שיקבל חינוך יהודי כמו שצריך. וכאשר מתעקשים אז עוד לפני שצריכים להגיע למצב של מסירות נפש כבר מתבטלים כל הבעיות, כמו שיהיה אצל יהודה. שכתוצאה מזה שהוא התעקש הגיע להם הישועה - שיוסף נשבר וגילה להם שהוא אח שלהם וכלשון הפסוק: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם 15 והוא רק רצה לבדוק אם הם הבינו את הטעות. 

ויהיה רצון שאנו לא נצטרך לעמוד במסירות נפש אלא נזכה ישר לגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

 (ליקוטי שיחות חלק א פרשתנו)

מקורות: 1 בראשית מד, ט. 2 פרש"י בראשית מד, י. 3 בראשית מד, י.  4 בראשית מד, יב.  5 בראשית מד, יג.  6 בראשית מג, ט.  7 בראשית מד, יד.  8 בראשית מד, טז.  9 בראשית מד, יח.  10 בראשית רבה צג, ו.  11 בראשית מד, לא.  12 בראשית מד, לב.  13 בראשית מד, לג.  14 בראשית מד, לד.  15 בראשית מה, ד. 

שבת שלום ומבורך
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !