ב"ה, (אור ל) יום חמישי י"ג שבט ה'תש"ע - 5770
בסוף הפרשה הקודמת 1 מסופר אודות מכת בכורות 2 ויציאתם של בני ישראל מארץ מצרים 3.
בפרשתנו מסופר אודות התקדמותם של בני ישראל לכיוון המדבר 4, חנייתם על שפת ים סוף 5, רדיפת מצרים אחרי בני ישראל 6, קריעת ים סוף 7, שירת הים 8, נסיעתם של בני ישראל מים סוף 9, תלונות בני ישראל 10, שמירת שבת 11 ומלחמת עמלק 12.
בהקשר לנסיעתם של בני ישראל מים סוף והלאה מתארת לנו התורה "וַיַּסַּע מֹשֶׁה" 9, מפרש רש"י: 13 שמשה רבינו הכריח את בני ישראל להתנתק מים סוף ולהמשיך במסעם לעבר הר סיני כדי לקבל את התורה.
בני ישראל לא רצו לעזוב את ים סוף, והסיבה לכך מסביר רש"י: 13 כי המצריים שיצאו לרדוף אחרי בני ישראל עיטרו את מרכבותיהם בתכשיטי זהב, כסף ואבנים טובות ואחרי שהים נסגר 14 על המצריים 15 והרגם ופלטם ליבשה 16 בני ישראל מצאו את אותם התכשיטים ואספום.
בני ישראל היה עסוקים כל כך בביזה ולא רצו לעזוב את ים סוף. אפילו בקול משה שאמר להם לעזוב את הרכוש, לא רצו בני ישראל לשמוע. עד אשר נאלץ משה לכריח אותם לעזוב את הביזה {בים סוף} ולהתקדם לכיוון הר סיני כדי לקבלת התורה 17.
התנהגותם של בני ישראל מפליאה, כי כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היה בידם רכוש רב שאותו הם קיבלו מהמצריים. כפי שמסופר בגמרא: שלכל אחד מבני ישראל "היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים"18.
נשאלת השאלה, אם כן מדוע בני ישראל אספו שוב את כספם וזהבם של מצרים לאחר קריעת ים סוף? ובכלל איך יתכן שלאחר שבני ישראל ראו את ההתגלות של ה' 19 על ים סוף בנסים גדולים הם התעסקו בביזה של כסף וזהב? ובפרט בני ישראל שידעו 17 כבר שמטרת יציאתם ממצרים היא להגיע להר סיני-למתן תורה, אם כן היתכן שהם התמהמהו בגלל כסף וזהב?
אלא שהתנהגות זו של בני ישראל לא נבעה מתוך להיטות אחר כסף וזהב, אלא דווקא מתוך להיטות לקיים את ציווי ה'.
הכיצד?
בטרם יציאתם ממצרים נצטוו בני ישראל לקחת מהמצריים כלי כסף וכלי זהב כנאמר: "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" 20, כדי להגיע ל"וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" 21.
ואכן ביציאת מצרים קיימו בני ישראל את ציווי ה' ולקחו מהמצריים הרבה כסף וזהב עד שהם רוקנו את מצרים מרכושה, כך בכל מקרה הם חשבו. והנה אחרי קריעת ים סוף גילו בני ישראל כי למצריים עדיין נשאר עוד הרבה כסף וזהב, מה שאומר שהם לא קיימו בשלמות את רצון ה' ולכן הם היו כל כך נלהבים לקיים את מצוות ה' "וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם" 21 ולכן הם החלו לאסוף שוב את שאר הכסף והזהב מבלי להתחשב בצורך להתקדם להר סיני או מה הם יעשו עם הכסף והזהב במדבר. וזאת בכדי לקיים את רצונו של ה' בשלמות. ולכן היה לבני ישראל קשה לעזוב את ביזת הים מכיוון שבזה הם ראו קיים מצווה.
אם כן מובן שבני ישראל לא היו להוטים כלל אחר הכסף והזהב כי לא היה חסר להם מאומה, אלא כל עניין אסיפתם היה כדי לקיים את רצון ה' הם בשלמות.
את הסיבה לכך שבני ישראל נצטוו לרוקן 22 את מצרים, מסבירה הגמרא: כדי שאברהם אבינו לא יבוא בתלונה על מה שאמר לו ה' 23 בברית בין הבתרים"ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם" 24 ולכן בני ישראל קיבלו את הציווי לצאת ברכוש גדול {שזה כמו המשכורת על עבודתם}.
ואת זה בני ישראל עשו דווקא משום שהם ראו את התגלות ה' בקריעת ים סוף, ולכן הם רצו ונתעורר בהם החשק לקיים את רצון ה' בשלמות ולכן הם עסקו באיסוף הרב של שאר הכסף והזהב עד אשר נאלץ משה להיסעם משם בעל כורחם.
(ליקוטי שיחות חלק כ"א פרשתנו)
מקורות והערות:
1. פרשת בא.
1. פרשת בא.
2. "וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב, כט).
3. "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב, נא).
4. "וַיַּסֵּב אֱלֹקים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (שמות יג, יח).
5. "נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם" (שמות יד, ב).
6. "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד, ח).
7. "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות יד, כב).
8. שמות טו, א.
9. שמות טו, כב.
10. מה נשתה - "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה" (שמות טו, כד).
מה נאכל - "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד).
11. "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי" (שמות טז, ל) {מהפסוקים לפני זה לומדים חז"ל הרבה מאוד מצוות בפרטי הלכות שבת}.
12. "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז, ח).
13. פרש"י על הפסוק שמות טו, כב.
14. פרש"י על פסוק שמות טו, כו שהמים שהיו "זקופים ועומדים כחומה ישובו למקומם ויכסו על מצרים".
15 "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם" (שמות יד, כז).
16. "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" (שמות יד, ל).
17. "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג, יב).
18. בבלי, בכורות ה, ב. רש"י מפרש "חמורים לובים - מעולים".
19. פרש"י על הפסוק "זֶה אֵ-לִי" (שמות טו, ב) שה' "בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, {ועד כדי כך ש}ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" {כפי שמסופר ומתואר באריכות בתחילת ספר יחזקאל, את ההתגלות האלוקית שהנביא יחזקאל ראה}.
20. שמות יא, ב.
21. שמות ג, כב.
22. "וינצלו את מצרים אמר רב אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וריש לקיש אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים" (בבלי, ברכות ט, ב).
23. "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד).
24. בבלי, ברכות ט, ב.
שבת שלום ומבורך !
יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
רשומות
