פרשת ויקרא

ב"ה, (אור ל-) יום רביעי ב' ניסן התש"ע - 5770 "בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל"1

השבוע אנו מתחילים ספר חדש - ספר ויקרא.

פרשתנו מתחילה במילים: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" 2 האות א' במילה 'ויקרא' בתורה {וגם בחומשים וספרי התנ"ך} היא קטנה.

בכללות ישנם בספר תורה שלושה גדלים של אותיות:

1. גדולות א - 'אלף רבתי'.

2. קטנות א - 'אלף זעירא'.

3. רגילות א - 'אלף רגילה' כמו רוב האותיות בספר התורה.

מספר הרבי מלך המשיח, כאשר אדמו"ר ה'צמח צדק' היה ילד קטן קרא לו סביו ה'אדמו"ר הזקן' {בעל התניא והשולחן ערוך} ללמוד עם מלמדו בחדרו. אדמו"ר הזקן הוראה למלמד ללמוד עם הילד את הפרשה הראשונה של חומש ויקרא {פרשתנו}.

אחרי הלימוד שאל ה'צמח צדק' את סביו אדמו"ר הזקן, למה המילה 'ויקרא' כתובה עם אות א' קטנה  - 'אלף זעירא'? מדוע האות א' במילה 'ויקרא' קטנה מיתר האותיות?

כששמע אדמו"ר הזקן את שאלת נכדו שקע במחשבות עמוקות מתוך דבקות, לאחר מכן ענה לנכדו על השאלה:

1. בתחילת ספר דברי הימים 3 נכתב שמו של אדם הראשון ב'אלף רבתי'. 

האות א' הגדולה מרמזת על כך שאדם הראשון הרגיש עצמו חשוב מאוד, כי הרי הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו יצר אותו. אדם הראשון ידע את מעלתו והרגיש את חשיבותו {דבר זה גרם לו לאחר מכן להיכשל בחטא עץ הדעת}.

2. אצלנו בפרשת "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" 1 נכתבה האות א' קטנה - 'אלף זעירא' - 'ויקרא'.

האות א' הקטנה רומזת לכך שמשה רבנו היה עניו מאוד. למרות שמשה רבנו ידע את מעלותיו הרבות ותכונותיו הטובות הוא לא התגאה כלל. כמו שהתורה גם מעידה עליו: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד" 4.

ענוותו של משה רבנו התבטאה בכך שחשב אילו היו נותנים את התכונות שלו למשהו אחר במקומו היה אותו אדם מנצלם טוב יותר ממנו. הוא הרגיש את עצמו שפל מאוד וליבו היה תמיד שבור.

מכיוון שמשה רבינו התנהג בענווה לכן האות א' שכתובה כלפיו היא א' קטנה - זעירה.

3. התורה כתובה באותיות רגילות - בינונית, כי אדם צריך תמיד להיות בינוני ועל ידי התורה אפשר להגיע למדרגה זו.

בתשובה זו לימד האדמו"ר הזקן את נכדו וגם אותנו דרך בעבודת ה'.

מצד אחד עלינו ללמוד מאדם הראשון להכיר את המעלות שלנו - יש לנו נשמה קדושה, יש לנו תכונות טובות {חלק מהם מולדות - כל אחד לפי עניינו וחלק מהם} שירשנו מאבותינו - {ביאולוגים ומ-} אברהם, יצחק ויעקב - רחמים, ביישנים וגומלי חסדים.

באופן ממילא עלינו לנצל את המעלות הללו, כי באם לא נכיר בהם אזי לא נוכל להשתמש בהם, כי הרי הקדוש-ברוך-הוא רוצה שננצל אותם.

מצד שני עלינו ללמוד ממשה רבנו שלא להתגאות במעלותינו - כי אילו מעלותינו הטובות היו אצל מישהו אחר יתכן שהוא היה מנצלם יותר טוב מאיתנו.

ודווקא בצורה הזו אנו יכולים להגיע לשילוב האמתית מצד אחד לנצל את המעלות אך מצד שני לא ליפול, {כפי הידוע שהסיבה לכך שאדם הראשון חטא זהו בשל כך שהוא הכיר את מעלותיו והוא הסתמך על עצמו}.

(ערוך על פי ליקוטי שיחות חלק יז שיחה הראשונה על פרשתנו)

מקורות והערות: 

1. בבלי - ראש השנה יא, א.

2. ויקרא א, א.

3. "אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ" (דברי הימים א, א).

4. במדבר יב, ג.

שבת שלום ומבורך !
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !