שביעי של פסח

ב"ה, (אור ל) יום ששי י"ח ניסן ה'תש"ע - 5770  "בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל"1 - ג' לעומר - "מפני קדושת המועד"

בהקשר לזהירות שלא לאכול מצה שרויה במשך חג הפסח, משום חשש חמץ. ידועים דברי האדמו"ר הזקן {בעל התניא} בשלחן ערוך הרב 2 ש"המחמיר תבוא עליו ברכה . . טעמא רבא איכא במילתא {= טעם גדול יש בזה} ליזהר מחשש איסור דאורייתא [=חשש איסור של תורה]".

אך ביום השני של שביעי של פסח {יום טוב שני של גלויות - הנקרא אחרון של פסח} נוהגים לאכול מצה שרויה ואפילו מהדרין בזה מאוד {וכן הוא המנהג אצל אדמו"רי חב"ד}.

נשאלת שאלה מאוד מעניינת: אם החשש באכילת מצה שרויה הוא חשש של איסור חמץ - שהוא איסור מהתורה ("וְלֹא יֵרָאֶה" 3 "לֹא יִמָּצֵא" 4) ולכן מקפידים מאוד בכל ימי חג הפסח להיזהר בזה 5, מה שונה 'אחרון של פסח' שאז כן אוכלים ואפילו מהדרין לאכול מצה שרויה?

נקודת הביאור בזה תובן לפי הסבר על מצוות 'ספירת העומר'.

בכללות: מצוות ספירת העומר היא מצווה מהתורה שכתוב: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" 6, מחג הפסח עד חג השבועות "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" 7. לכן אנו סופרים כל יום ויום וכן כל שבוע ושבוע, עד שאנו מגיעים ליום החמישים שהוא חג השבועות.

בחסידות מבואר שמשך הזמן של ספירת העומר הוא זמן מסוגל לתיקון המידות. זה מתבטא שבספירת העומר אנו סופרים 49 ימים (עד חג השבועות) כנגד 49 מידות שישנם בעבודת האדם.

בנין הספירות בנוי מ- 7 ספירות שהם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וכל שבוע בספירת העומר הוא כנגד מידה אחת. כמו כן כל יום מימי השבוע מתחלק גם לספירה. לדוגמה : היום הראשון של ספירת העומר הוא חסד שבחסד, היום השני הוא גבורה שבחסד, וכן כל יום מימי השבוע הוא בנוי מאותה מידה של השבוע ובמיוחד מאותה מידה המשתלבת אתה באותו יום.

לפי זה מסביר הרבי מלך המשיח את העניין למה מתאפשר בחו"ל לאכול ביום זה שרויה וכן למה בארץ הקודש מסתיים חג הפסח וחוזרים לאכול חמץ.

ידוע החילוק בין חג הפסח לחג השבועות בנוגע לחמץ: בחג הפסח החמץ אסור בתכלית ואיסורו אפילו במשהו ("וְלֹא יֵרָאֶה"3 "לֹא יִמָּצֵא"4). בחג השבועות לא רק שמותר להשתמש בחמץ אלא יש חיוב דווקא בחמץ וגם הקורבן שמקריבים הוא קורבן שנקרא 'שתי הלחם' מחיטים שהוא מחמץ וכלשון הפסוק "חָמֵץ תֵּאָפֶינָה" 8.

ההסבר בזה הוא: חמץ מורה על הגבהה והתנשאות - שהוא המקור לכל מיני הרע. ולכן בחג הפסח שנמצאים במצב של 'יציאה ממצרים' חייבים לברוח מהחמץ ועד לאופן של "וְלֹא יֵרָאֶה"3 "לֹא יִמָּצֵא"4. מה שאין כן בחג השבועות שמגיע לאחרי העבודה של 'ספירת העומר' - שמבררים את כל השבע מידות על כל פרטיה {חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו'}. אז לא רק שהחמץ לא בא בסתירה לעבודת ה', אלא אדרבא נמצאים במצב שבאמצעות החמץ אפשר [וממילא צריכים] לעבוד את ה' עם הכוח הזה. זהו העילוי הכי גבוהה "אתהפכא חשוכא לנהורא" [= הפיכת החושך לאור] כי כאשר החושך {הרע} נהפך לאור אזי הוא מגיע עם כל כוחותיו ואותם הוא מנצל לאלוקות.

לפי זה מובן העניין שב'אחרון של פסח' כאשר כבר ספרנו וביררנו את כל שבע הספירות [המידות] שבמידת הראשונה [מידת החסד - חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו'], אז כבר אין צורך להיזהר כל כך בעבודה של לחם עוני ולהישמר מחשש חמץ של מצה שרויה {נכון שעדיין אין אפשרות לאכול חמץ כי זה עדיין יום טוב – חג שני של גלויות בחו"ל, מה שאין כן בארץ הקודש שבה כבר מותר חמץ לגמרי}. כי כבר יש את הכוח לנצל ולהשתמש לעבודת ה' גם בדבר שהוא לא בתכלית הביטול והשפלות כמו מצה {שעניינה לחם עוני 9}. ומאחר שישנו את הכוח אזי צריכים לעשות זאת ואפילו מהדרים בזה עד שאכילת מצה שרויה היא אפילו מצווה של "שמחת יום טוב" 10.

זהו גם ההסבר הפנימי על זה שבארץ ישראל ביום זה כבר אוכלים חמץ {כמובן שהתורה מצווה רק על שבעת ימים של פסח ובגלל זה אנו חוגגים רק שבעה כלשון הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לה'" 11}.

מכיוון שכבר עבר שבוע וכבר תיקנו מידה אחת שלימה לכן כבר אפשר להשתמש בחמץ [- שהוא משול לגאווה והתנשאות מה שאין כן מצה משולה לשפלות ולענווה] ומכיוון שתיקנו כבר מידה אחת שלימה, אז ניתן להשתמש עכשיו גם בכלים של ישות וגאווה כדי לתקן אתם ועל ידם את העולם. כמו שחז"ל אומרים שבדברי קדושה מותר להיות קצת גאווה כלשון הפסוק "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" 12 כי דווקא על ידי זה ניתן לאדם את הכוח לפעול ולתקן את העולם.

(ליקוטי שיחות גאולה ומשיח שביעי של פסח)

מקורות והערות: 

1. בבלי - ראש השנה יא, א.

2. שולחן ערוך הרב תשובה בסוף חלק ו'.

3. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ (שמות יג, ז).

4. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת (שמות יב, יט).

5. כמו שכותב האריז"ל/הבעלש"ט: "שמי שנזהר {מחמץ} בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.

6. ויקרא כג, טו.

7. ויקרא כג, טז.

8. ויקרא כג, יז.

9. כלשון בהגדה "הא לחמא עניא".

10. {המשך של הערה מס' 2} "מכל מקום ביום טוב האחרון המקיל משום שמחת יום טוב לא הפסיד".

11. דברים טז, ח.

12. דברי הימים ב' יז, ו.

מועדים לשמחה, שבת שלום ומבורך והמשך חג פסח כשר ושמח !!!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !!!