פרשת נצבים

ב"ה, יום ששי כ"ד אלול ה'תש"ע - 5770

על הפסוק הנאמר בתחילת פרשתנו "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" 1 ומביא על זה המדרש: 2 "שבני ישראל נמשלו לקנים". כמו שהקנים כשהם נמצאים כל אחד בנפרד אז אפשר בקלות לשברם, אבל מתי שהם קשורים (מחוברים) ביחד אי אפשר לשוברם.

אותו דבר גם בעם ישראל כאשר כולם החל מ-"רָאשֵׁיכֶם" 1 "עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" 3 מאוחדים ועומדים נצבים אזי אחדות זו נותנת לעם ישראל חיזוק כך שאין לאף אחד.

יתרה מזו כאשר בני ישראל מאוחדים הם נעשים כלי לברכתו של הקב"ה כדברי המשנה 4 "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר 5 "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" וכמו שאנו אומרים גם בנוסח התפילה 6 "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך".

כי באמת כאשר בני ישראל ביחד אי אפשר לשום גורם חיצוני לשלוט עליהם "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" 7. אך ממה מתחילה האפשרות שתהיה אחיזה לגורם חיצוני שליטה על עם ישראל? על ידי שיהודי עושה סדק קטן בעצמו ובשעה שישנו סדק קטן אזי עלול לחדור דרכו השפעה חיצונית.

בכדי שלא ייוצר סדק קטן צריך להקדים ולבאר מהו הכוונה בסדק קטן שכדי שלא ייוצר צריכים להיות ביחד.

ידוע שישנם שני סוגים של ניסיונות: א) ניסיון של עוני ב) ניסיון של עושר. ובדרך כלל ניסיון של העושר הוא ניסיון יותר גדול וכן קשה יותר לעמוד בו מאשר מניסיון של העוני. ולכן כאשר מדבר הנביא אודות הגאולה העתידה אומר 8 "וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", שהתיבות "אַשּׁוּר" 8 ו-"מִצְרָיִם" 8 מורים על שני סוגי הניסיונות של העוני והעושר.

כאשר מצרים מורה על ניסיון העוני מכיון שמצרים מלשון 'מיצר' ו-'הגבלה' וכך גם היתה גלות ושעבוד במצרים בעבדות "עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו" 9.

מצד שני אשור מורה על ניסיון של העושר, אשור מלשון: 11 "בְּאָשְׁרִי" תענוג והרחבה בעניינים גשמיים. באשור לא היה שיעבוד בכלל ולא היה חסר שום דבר בגשמיות אדרבה על גלות אשור נאמר 10 "אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם" ואפילו בעניינים של תורה ומצוות איננו מוצאים שהיו שם גזירות ומניעות. אם כך אז במה מתבטאת הגלות של אשור? בעצם היציאה מארץ הקודש, שבעקבותיה הגיעה גם הניסיון של העושר. 

סנחריב לא עשה לישראל כל רע, הוא לא פגע בהם בגשמיות ולא ברוחניות. הדבר היחיד שסנחריב רצה הוא שישראל יצאו מירושלים ומארץ ישראל - ארץ הקודש,  ממעלותיה הרוחניים .כי ירושלים ברוחניות היא כשמה "יראה שלם" 12 שלימות היראה וכך הדבר גם היה בגשמיות. 

וכאשר יוצאים מן היראה נחסר ממילא בכללות התורה ומצוות שהרי היראה היא כפי המוסבר בתניא: "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה" 13 וכן הוא גם פסק המשנה: 14 שאדם צריך "שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו על מצות" כי קבלת עול היא יסוד העבודה.

ארץ ישראל היא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אלוקיך בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" 15 ארץ אשר בכל הזמנים נראית בה האלקות ומזה סנחריב רצה שעם ישראל יצאו. ויבואו למלכותו אשור שהיא מקום של תענוגות והרחבה בגשמיות ובמקום כזה אפשר ח"ו לשכוח מאלוקים ולחשוב ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" 16 ועד כדי כך שזה מביא למחשבה של "אני ואפסי עוד".

וכשישנה מחשבה כזאת של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה הרי זה העלם והסתר הכי גדול מהקב"ה כי אפילו אצל הגויים ואומות העולם אין חושך כל כך גדול כי למרות שהם עובדים עבודה זרה אבל אם יודעים שיש את הקב"ה ועד שהם קוראים לו אלוקי האלוקים וכלשון התלמוד: 17 "דקרו ליה אלקא דאלקא". כי הם יודעים ומשיגים שכמו שהנשמה ממלאת את הגוף כך "הקב"ה מלא כל העולם" 18 אלא שמה שחסר להם ההבנה אודות זאת שהקב"ה 'סובב כל עלמין' {מסובב את כל העולם בכל רגע ומנהלו כרצונו} כמו שפרעה אמר "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" 19, לא הכרתי בזה שהקב"ה מנהל את העולם בכל רגע ורגע. 

ואילו בן אדם זה שוכח לגמרי אודות ימצאותו של אלוקים וחושב "אני ואפסי עוד".

ולכן בנוגע לניסיון של מצרים אומר הנביא את הלשון "וְהַנִּדָּחִים"8 ובנוגע לאשור אומר את הלשון ש"הָאֹבְדִים" 8. נדחים היינו שיש לו שייכות לאלוקות אלא שבגלל שעבוד הגלות בגשמיות וברוחניות הוא נעשה נדח. מה שאין כן ב"אובדים" שפירושו שלגמרי נאבד ושכח אודות אלוקים. וזהו מובנו והכוונה של הסדק הקטן.

בדורות קודמים התבטאו הגזירות בכך שהצרו ליהודים אם בגשמיות שלא נתנו להם זכויות כמו לשאר אומות העולם ואם ברוחניות שהיו גזירות על לימוד תורה וקיום מצוות.

בדורות האחרונים ברוך ה' אין גזירות על לימוד תורה וקיום מצוות אבל נוצר מצב של ניסיון העושר הסכנה של "הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר"8 {כמו שהסברנו למעלה}. מחמת הרחבה וההתלהבות בגשמיות עלולים לחשוב ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" 16 עד למחשבה של "אני ואפסי עוד".

עד כדי כך שישנם כמה עניינים של תורה ומצוות בכלל, וחינוך הילדים והידור מצווה בפרט, שמה שבעבר לא חשבו וחלמו על האפשרות שלא לקיים את המצווה בהידור עכשיו השתנה המצב שלא מבינים איך בכלל אפשר לקיים מצווה זאת בכלל ובפרט איך אפשר להדר ולנהוג בצורה כזו.

ולמרות שאין אלו דברים המנוגדים להלכה הרי זה בכל מקרה 'סדק קטן' שנותן אחיזה לדברים חיצונים וכמו מאמר רז"ל לגביי יצר הרע 20 "בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש" ועד שבסוף הוא נעשה בעל הבית.

וכדי שלא להניח למצב כזה שיצר הרע יהיה בעל הבית אצלנו, עלינו לדאוג ולהבטיח את זה שאצלנו אפילו סדק קטן לא היה. ובכדי לבטל את הסדק הקטן הרי קשה הדבר לכל אחד לחוד ולשם כך יש צורך באיגוד של כולם ביחד שאז "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" 21  וכך כאשר כולם מאוחדים ונצבים כאחד אפשר להתברך בשנה טובה ומתוקה שנה של גאולה. 

(מועבד על פי ליקוטי שיחות חלק ב' הוספות פרשת נצבים)

מקורות והערות:

1. דברים - נצבים כט, ט.

2. מדרש תנחומא נצבים א.

3. דברים - נצבים כט, י.

4. מסכת עוקצין פרק ג משנה יב.

5. תהילים פרק כט פסוק יא.

6. תפילת שמונה עשרה, בברכת שים שלום.

7. דברים - האזינו לב, ט.

8. ישעיהו כז, יג.

9. פרש"י שמות א, יג.

10. מלכים-ב יח,לב. ישעיהו לו, יז.

11. בראשית - ויצא ל, יג.

12. תוד"ה הר התענית טז, א.

13. תניא פרק מא.

14. ברכות פרק ב' משנה ב.

15. דברים עקב יא, יב.

16. דברים עקב ח, יז.

17. בבלי מנחות קי, א.

18. בבלי ברכות י, א. ויקרא רבה סוף פרק ד'. מדרש תהלים קג, א.

19. שמות ה, ב.

20. בבל סוכה נב, ב.

21. ישעיהו מא, ו.

שבת שלום וכל טוב ! כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ! 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !