פרשת נח

ב"ה                    אור ל- ראש חודש א' מר-חשוון ה'תשע"א

בפרשתנו מדובר אודות ציווי ה' לנח לבנות תיבה, בנית התיבה והמבול.

          על הפסוק "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" 1 מביא רש"י 2 שתי פירושים: א) חלון. ב) אבן טובה המאירה להם. ונקודת הביאור בשתי הפירושים היא בשביל שהתיבה תהיה מאורת.

          על זה נשאלת השאלה הרי בפרשה הקודמת 3 למדנו אודות בריאת העולם על ידי הקב"ה ואחד מהדברים הוא האור כמו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" 4, ואם כן למה היה נח צריך לעשות חלון או להביא אבן שתאיר להם (צהר תעשה לתיבה)? ומה זה בא ללמד אותנו?

          בכדי להבין זה מביא הרבי מלך המשיח את הפירוש של הבעש"ט 5 על תיבה נח ברוחניות: שתיבת נח אלו הם תיבות התורה ותפילה. וזהו גם הפירוש על הפסוק "בֹּא. . אֶל הַתֵּבָה" 6 שאדם צריך להכניס את עצמו לתוך תיבות התורה ותפילה ולהדבק בהם.

          צריך להבין: איך אפשר בכלל לבקש מהאדם לפעול בתיבות התורה והתפילה ולעשותם מאורת {צהר תעשה לתבה}, הם הרי נתנו על ידי הקב"ה?

          ממשיך הרבי מלך המשיח במאמר ומביא עוד פירוש כדי לחדד את העניין: מוסבר בספר יצירה 7 ששתי אותיות יכולות לבנות שתי מילים ושלוש אותיות יכולים לבנות שש מילים. אחד הצירופים של האותיות זה צהר והשני זה צרה ותכלית הכוונה היא להפוך את ה-צרה ל-צהר.

           וזהו אחד הפירושים על הפסוק 8 "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" 1 שעניין הצהר הוא שמלכתחילה היה גזרה על מבול ועל זה אמר הקב"ה לנח צהר תעשה לתיבה שיהפוך את מדת הדין למידת הרחמים מ-צרה ל-צהר. 

          לפי הפירוש הזה נהיה קשה עוד יותר, איך יכול להיות עניין של צרה באותיות התורה והתפילה שאותם צריך להפוך ל-צהר?

          ביאור העניין, התורה: ידוע שהיא כולה חלק מהקב"ה והיא ירדה ממנו אלינו, אבל בכדי להוריד אותה אלינו למטה הקב"ה היה צריך לצמצם את כל האור שלה בתוכה וכך בעצם נוצר מצב שלא נראה בה זה שהיא ארוכה מארץ ורחבה מני ים למרות שזו היא אמיתתה.

         ועל ידי עבודת האדם בלימוד התורה פועלים את הגילוי בתורה עד שהיא מתגלת כמו שהיא במקורה {וכך גם מגלים בה את סודותיה}. וזו היא הנקודה של הפיכת ה-צרה ל-צהר בתורה. כי השורש של המילה צרה הוא מלשון מקום צר ומוגבל ועל ידי שיהודים לומדים תורה ומקיימים מצוות הם גורמים ופועלים בתורה שתאיר באופן של צהר בלי הגבלות ובכל מקום ומקום.

         כמו כן הוא גם באותיות התפילה: שגם להם צריך לעשות צהר ולהביא בהם אור. כי התפילה מצד עצמה היא מוגבלת "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" 9 {ארצה מצד עצמה מורה על הגבלה} ועל ידי שמכניסים לתפילה את הלב/הכוונה אז ניתנת לתפילה האפשרות להגיע לשמיים {שמיים בחינת שם מים - כמו של מים אין גבול} עד "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה'" 10.

         זהו עניין בעבודת האדם להפוך את ה-צרה ל-צהר ומה שמביא לזה זה דווקא כאשר הדבר מגיע מהאדם כי "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּה" 11 {-מהמצרים קראתי/התפללתי לה'} ואז נפעל "עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" 11 {ה' ענה לי ונתן לי כבר הרחבה}. זה גם העבודה בכל יום שמיד שקמים מהשינה כבר מודים לה' על זה שהחזיר לנו את הנשמה/החיים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" 12 ורק לאחר מכן אפשר להתקדם ולהתפלל הלאה כי תחילת העובדה היא הקבלת עול.

         כי העבודה היא הפיכה ה-צרה ל-צהר ישנם שתי דרכים כמו שתי הפירושים 1. חלון 2. אבן טובה. חלון הוא המבדיל בין מה שקורה בחוץ ומה שקורה בפנים ועל ידי שפותחים את החלון מסירים את הדבר המונע. מה שאין כן באבן טובה שהיא להביא משהוא כדי להאיר. וזה העניין של סור מרע ועשה טוב סור מרע להוריד את הדבר המסתיר/המבדיל ועשה טוב להביא/לשים את האור.

יעזור ה' ובעזרת ה' נזכה לאור של הגאולה האמתית והשלימה תכף ומיד ממש.

(מעובד על פי ספר המאמרים ה'תשמ"ז שבת פרשת נח)

מקורות והערות:

1. בראשית, נח ו, טז.

2. פרש"י על הפסוק בראשית, נח ו, טז מבראשית רבה.

3. פרשת בראשית.

4. בראשית, בראשית א, ג.

5. כתר שם טוב הוספות סימן י'.

6. בראשית, נח ז, א.

7. פרק ד', מי"ב.

8. כתר שם טוב הוספות סימן ז' - ט'.

9. בראשית, ויצא כח, יב.

10. תהילים קטו, טז.

11. תהילים קיח, ה.

12. נוסח התפילה.

שבת שלום ומוברך !

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !